פרשת בהעלותך / פרשת השבוע / הרב שריקי

נתחיל עם ה-"מן", אוכל מלאכים שהקב"ה הוריד לבני ישראל עד הפתח של האוהל והיה בו את כל הטעמים שבעולם. אך לאחר זמן מה גם לאוכל שיורד משמים ב"טקאווי" מתרגלים וחלק מהעם בוכים למשה רבינו, "אנחנו רוצים בשר! לא אוכל בטעם של בשר אלא בשר ממש". עד כאן אפשר לנסות להסביר שזאת בקשה לגיטימית אך אותם "ערב רב" חצופים מוסיפים חבל שהעלת אותנו ממצרים כי שם היה לנו טוב. כפיות טובה שכזאת קשה לקבל בעיקר שעד לא מזמן הייתם בכלל עבדים במצרים ועברתם שיעבוד קשה. כרגע אתם חופשיים בדרך לארץ המובטחת, מקבלים אוכל של מלאכים, ואפילו חוסך את העניין הגשמי בצורך לשירותים כי המן אינו מצריך עיקול במעיים, דבר נוח בעיקר במדבר שאין שירותים זמינים. ובמקום להודות על כל הטובות אתם מתעסקים בתאווה לאכול בשר ובוכים שיצאתם מעבדות לחירות?!

הקב"ה כועס על אותם רשעים על כפיות הטובה. חז"ל אומרים שאדם שהוא כפויי טובה הוא אדם מסוכן כי אין לו הערכה לכלום.

"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם"

משה רבינו מתוקף תפקידו כמנהיג של עם ישראל היה 24 שעות עסוק בעם ישראל ובצרכים שלו. והיה זוכה להתגלות ה' בכל רגע ורגע. ולכן משה רצה לשמור על טהרה ופורש מאשתו כדי שבכל רגע נתון יהיה ראוי וזמין לשרת את עם ישראל על הצד הטוב ביותר. מרים הנביאה אחותו של משה רואה זאת כהחמרה יתרה, שהרי גם אנחנו נביאים, וגם איתנו ה' מדבר.

ה' יתברך חס על כבודו של משה ובעצמו מסביר להם מי זה האח הקטן שלהם משה "והאיש משה ענו מאוד" זה שהוא אחיכם ומדבר איתכם רגיל כאחד האדם אל תטעו במעלתו וגדולתו שכן הוא לא אדם רגיל "פה אל פה אדבר בו" זכה משה רבינו למעלות שאף בן אנוש לא זכה ולא יזכה לדבר ישירות עם ה' יתברך כאדם המדבר לחברו. "ובכל ביתי נאמן הוא" אז למרות שהוא ענו ולא תופס מעצמו תזהרו בכבודו. כך מסתיימת התוכחה ומרים מקבלת צרעת (מכאן לומדים שכל המדבר לשון הרע נענש בצרעת) משה רבינו מתפלל עליה תפילה קצרה והיא נרפאת "א-ל נא רפא נא לה". נחזור כמעט 90 שנה אחורה ואולי קצת יותר, מרים נערה צעירה שומרת על אחיה הקטן שנמצא בתוך תיבה בנהר הנילוס בגלל גזרת פרעה שכל בן שנולד צריך להרוג אותו. עד שבתיה בת פרעה לקחה אותו והצילה אותו. זכות זאת עמדה לה גם אחרי שנים ארוכות שכן ה' משלם מידה כנגד מידה וכמו שאת חיכית בנהר לשמור על אחיך משה כך כל העם יחכה לך 7 ימים עד שתיטהרי מהצרעת.